יש חודש בשנה שאנשים בטוחים שאני טיפוס נורא נורא משועמם.. קוראים לחודש הזה חודש אדר. יש לי סעיף פשוט שאני מאד מאד אוהבת להשקיע בתחפושות וליצור. וזו ההזדמנות השנתית שלי לקצת יצירה…
חייבת לציין שאני משתדלת ממש לשתף את הילדים בהחלטות והכל על דעתם ושיתופם המלא. ממש חוויה משפחתית מצחיקה.
לעניינו, שנה אחת החלטנו ללכת על ילדים מהעיירה של פעם.
מפה לשם מארגנת בגדים, תופרת השלמות כולל את האווזים המהוללים שצריכים כמובן איזה עגלה להסיע אותם… קניתי, חתכתי, קדחתי, הדבקתי, וב"ה הם יושבים לי יפה על העגלה.
בהגיע היום והכל הכל מוכן.
ואי אפשר שלא לצלם את זה…
ואם כבר צילומים כמובן שיהיה בלוקישן מתאים באוירה
הרי לא דומה אוז שיצטלם בסטודיו על רקע לבן לאוז שיצטלם ליד אגם לצד חבריו האווזים 🙂
ארזנו, סחבנו, הבאנו תיגבורת של כח אדם.
ויצאנו לצילומים.
מגיעים לשבע טחנות מתלבשים, מתארגנים, מוכנים.
ו………… גשםםםםםםםםםםם!!!
רק א זהההה, בורחים להתחבא בשרותים. הגשם פסק.
יופי אנחנו מצטלמים בשמחה ובששון.
אבי החלבן המושלם, מניח חלב ליד הביתן…
אשר השמש הולך להעיר את הישנים. כמובן ליד החלון
דופק עם הפטיש.
ומתקדמים לכיוון המים.
הרי יש לנו פה חבריה של מים
שימי השואב המוכשר
שואב מים בששון עם הדליים ומקפץ עם מגפיו בשלוליות הטריות
(לא שכחתם שירד גשם כן? בדיוק בשבילו)
וחגית רועה עם אוזיה בדשא והולכת לנח ליד האגם.
גילי הכובסת מכבסת את בגדי לקוחותיה ליד הנחל כמנהג ימים ימימה שנהגו אימותיה…
ומוישי המתוק "אלדפעם" כלשונו
מקפץ ורץ מבסוט מהטיול.
ב"ה חזרנו עם שלל מכובד עייפים אך מרוצים.
ו… הגיעה עת לערוך את התמונות שגם לזה יש משמעות חשובה
בלתת טאצ ואוירה ולהתאים את התמונות לאופי התקופה
לסיום התמונות הודפסו בקולז בדמוי "פילם" כמו פעם ונכרכו בחוט "רפיה" להשלמת האוירה.
ולשמחת הסבתות היקרות שקיבלו את התמונות במשלוחי המנות.
